תוכן

יב) כד אכתש אומנא בפרזלא ואפיק זיקין הענין הוא, שהאדון ב״ה האציל מדרגות ועולמות רבים וגדולים וכלם קשר אותם באדם בקשרים עמוקים ובכונניות גדולות כעין כונניות האורלוגין והכל מכוון אל טובה שלימה ותיקון גמור, ואמנם בכונניות האלה יש גם ענין הרע כי גם הוא לטובה אלא ששאר הענינים הטובים עשוים לשלוט לנצח והרע עשוי להשתעבד ולהנצח ובהיות הענין כך הוא טובה שלימה, ונמצא שהרע מצד עצמו אינו אלא קלקול גדול והפסד גמור, אך בהכנסו במנין עם הכונניות שזכרנו אז גם הוא חוזר להיות לטובה כי אינו אלא להנצח ולהעיד על יחודו ית׳, אך כיון שהכל מחודש ממנו ית׳ ואין שום דבר קדום אלא רוממותו ית׳ ע״כ הרע הזה הנה הוצרך מתחלה לחדשו לפי מה שהוא ואח״כ לחדש בו הענין שהוא בהיותו עם שאר הכונניות שזכרנו, ונמצא שבהיות המחשבה העליונה הולכת ומתקנת סוד דמות האדם שהוא כלל הכונניות שזכרנו, הנה בתחלה הוציאה כלל הרע עצמה לפי מה שהוא וכלל עניניו הוא כל הזיקין המוזכרים והם כל הבחינות הנכללות במ״ק שהיתה הכונה בהם רק לעשות הביטול לנמצאות שלא נתנו להם המציאות אלא לבטלו, ואח״כ הוציאה המחשבה העליונה שאר כל הכונניות ואליהם חיברה עניני הרע עצמו להיות לטובה ולא לרעה פי׳ להנצח ולא לנצח להיות גם הוא נכנס למנין הגורמים טובה שלימה לאדם בהתנצחו מן הטוב ונמצא מעיד על היחוד ית׳ כמ״ש והנה כל עניני הרע נכללים בספירות ב״ן דהיינו הנקודים ושרש מציאות הנמצאות בבלתי שלימות היא מלוכת המ״ק ושרש ביטול הנמצאות ביטול המ״ק שכל מה שנתחדש בביטולם הוא שרש כל ההשחתות וההפסדים הנמצאים בטבע בהחלט, וכלל כל הכונניות הטובות שבסוד דמות אדם נכללים במ״ה, אשר בהתחבר אליהם ענין הרע ישוב להיות רק להנצח ואז ישוב גם הוא להיות לטובה לעולם והוא ענין ב״ן הנתקן ע״י מ״ה שגם שרש החשך והרעות חוזר להיות לטובה בהיותו עומד רק לקבל תיקוני המ״ה ולא להשליט הרעות, והנה מה שהמחשבה בתחלה היתה מכונת לתת מציאות לרע שלכן הוציאה שרשי המציאיות בבלתי שלימות עכשיו חוזר להיות מכוונת לטוב וכל אותם המציאיות תחזור ותחדשם בשלימות יותר ושרשים האלה למציאיות הם שנתחדשו בספירות שנעשו אחר התיקון.