תוכן

כד. ולפיכך, כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנה לנו ההזדמנות לבא לשלמות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד. כי העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה, באופן שהקב"ה נתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי עוד אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבוים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבוים תחת כחות הנכרים, ומבחינה זו נמצאת עוד ארץ ישראל בידי הנכרים. והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחר ב' אלפים שנה. ולא בלבד שאין בני הגלות מתפעלים לבוא אלינו וליהנות מן הגאולה, אלא גם חלק גדול מאותם שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, המה מצפים בכליון עינים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם, הרי שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנו, ואין אנו נהנים מזה כלום. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה' בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל את הארץ לרשותנו, ואז נחוש ונרגיש שמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בנמוסי הארץ עכשיו, ממה שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט הן בכלכלה והן בעבודת ה', ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.