דעי, כי להיות האדם בעל בחירה, צריך שישלוט בו יצה"ר להמשיכו בפיתויים לנסותו. אך כדי שיוכל לשלוט בו, הנה צריך שיהא בבריאתו איזה חסרון הארה וכח, שבעבור זה יהיה ליצה"ר כח כניסה להגיע אליו. כי אם אפילו החסרון לא היה בו - מרוב אורו לא היה מקום ליצה"ר להתקרב אליו כלל117, כי אין הס"א יכולה להתקרב למקום רוב קדושה. והמלאכים, לרוב קדושתם אין היצה"ר שולט בהם כלל; והם כך נבראו, יען לא היתה הבחירה צריכה בהם.
ואמנם כונת המאציל היתה, לולי חטא אדם, שיהיה עומד האדם בנסיון היצה"ר, עד שהיה לו זכות לקבל שכר בעבורו, ואז היה הקב"ה רוצה להעביר(ו) ממנו החסרון ההוא, ויהיה בתכלית ההארה118. ומשם והלאה יתענג לנצח, דבק בשרשו בתכלית העונג. אמנם, עד שאין החסרון הזה סר ממנו, אינו זמן שיוכל לקבל תכלית ההארה, ודאי, וזה פשוט ומבואר.
אך זה גם כן צריך שתדעי, כי כל הבריאה בדקדוק גדול היא עומדת, בערך מדוקדק אל כל נמצא, עם השייך אליו; פירוש: הארץ עם בני האדם יש לה ערך מדוקדק, שהיא אי אפשר שתהיה בעלת כח יותר ממה שהיא, ולא פחות, עד שתהיה מקום הגון לבני האדם119; והשמים - למלאכים. כי אפילו לחלקי הארץ עם היושבים בהם, יש ענף פרטי ומשוער בדקדוק גמור120; ולא די בזה, אלא כל חלקי הבריאה כולה הם עומדים בערך משוער121. ועל כן, עד שצריך שיהיה החסרון באיזה בני אדם, צריך גם כן שהארץ תהיה מוכנת לזה, וכן כל שאר הבריאה.
117. ז"ל בדרך עץ חיים (הקדמה לספר קלח פתחי חכמה): "ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני אדם -
לא היו חוטאים לעולם, אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים".
118. עי׳ בספר דעת תבונות (עמ׳ כח) :"והנה היה די שיתחזק [אדם הראשון] באמונה זו שלא לעבור את פי ד׳, וזה עד ליל שבת קודש, כאשר חכמים יגידו, שאז היה הקב"ה עושה ביום אחד מה שהוא עושה עתה בשיתא אלפי שנין ... וזה, כי היה מבטל ברגע אחד כל הרע מן העולם".
119. עי׳ בספר דעת תבונות (עמ׳ קיב): "כללו של דבר: עצם מהות הנושאים [האדם] ומקריהם בכל עניניהם מתיחסים הם תמיד". ושם להלן (עמ׳ קיג): "שלפי ערך התולדות הצריכים להולד מן המעשים, כך הם דרכי המעשים ההם להעשות, וכל דברי הבריאה מתיחסים ומשתנים, כל נושא עם כל תנאיו: המעשים, התולדות, המקום, והפועל אותם, וזה ברור". היינו הבריאה וכל נסיבותיה מותאמות תמיד לכל מצבי האדם ומשימותיו. ועיי"ש שמבואר באורך, שכאשר אדם הראשון היה זך וטהור - שכן בגן עדן, שהיה עולם זך וטהור; ואחרי שחטא - ירדו הוא והעולם לחומריות גסה, מלא חסרונות.
120. כל חבל ארץ מותאם לעם היושב בו.
121. לא רק הארץ, אלא כל חלקי הבריאה עומדים בערך משוער אל מדרגת האדם, לכן אפשרות הפגם באדם גוררת אחריה אפשרות פגם בארץ, ובכל חלקי הבריאה (כדי לתת לו את המקום לבחירה כפי מדרגתו).