תוכן

כב. וזהו שמסתייע רבי אלעזר ברבי שמעון מהמקרא (קהלת ט, יח) 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה'. כי כבר נתבאר (לעיל אות כ') אשר הרגש התפעלות המגיע לאדם בעסק המצוות בין אדם למקום הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות המגיע לו בעת עסק המצוות שבין אדם לחבירו, כי כל המצוות מחויב לעשותם לשמה בלי שום תקוה של אהבה עצמית, כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו על ידי טרחתו זו מתשלום גמול או כבוד וכדומה, אשר כאן בנקודה הגבוהה הזאת מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל (אות טו). נמצא שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות בהסולם של אהבת זולתו בכל בני העולם בכללם, כי מדרגה זו שאותו היחיד גרם במעשיו אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה, כנ"ל אות כ', עיין שם היטב בהמשל של שוקל שומשומין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה העצמית המזוהמת ועל כן פורץ בגנבה וכדומה, שנמצא מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה, כי בגילוי זוהמתה של אהבה העצמית הרי הטבע השפל של הבריאה חוזר ומתחזק, ונמצא שהוא גורע שיעור מסוים מתוך ההכרעה לכף זכות הסופית, בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים אותו השומשומין היחיד שחבירו הניח שם, שנמצא, אשר בשיעור זה חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה, ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית, וזה אמרו 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה', שבשביל שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו.