תוכן

כא. ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון באמרו העולם נידון אחר רובו וכו', שכוונתו על תפקיד האומה הישראלית להכשיר את העולם להזדככות מסוימת עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים בעת קבלת התורה, שזהו נקרא בלשון חז"ל שכבר השיגו רוב זכיות, באופן שהמה מכריעים על כף חובה שהיא אהבה עצמית המזוהמת. ומובן, שאם הכף של זכויות שהוא ההבנה הגבוהה בטיב אהבת זולתו היא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמר נעשה ונשמע כמו שאמרו ישראל, מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכויות, אז ודאי האהבה העצמית מכריע שימאנו לקבל עולו ית'.
וזה אמרו 'עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות', כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל בשיעור ההכרעה הסופית, כמו השוקל שומשומין ומוסיף והולך על כף המאזנים אחד אחד עד שגומר ההכרעה, הרי ודאי כל אחד נותן חלק בהכרעה זו, שבלעדו היתה ההכרעה בלתי נגמרת, ועד"ז אומר על מעשה היחיד מישראל שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות, כי בזמן שנגמר הדבר והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו, שלולא מעשיו היתה ההכרעה חסרה.
והנך מוצא אשר רבי אלעזר ברבי שמעון אינו חולק על המאמר חז"ל שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא רבי אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה.