נמצא, שאין הבריאה יכולה להשיג תכלית ההארה, עד שתהיה טהורה כולה122. על כן צריך שיהיה זמן מוגבל לבחירה, ומשם והלאה יהיה זמן התענוג הנצחי. והנה הזמן הזה של הבחירה - הוא זמן השית אלפי שנין. והענין, כי המאציל ית"ש ברא את העולם באותו השיעור שרצה; וברא נשמות בשיעור הזה גם כן, ולכל אלה הדברים נתן זמן משוער, על פי השיעור הזה ג"כ. פירוש: כי הכל מן הספירות אשר הכין לברוא בהם העולם ולהנהיגו, והם הספירות -העושות הכמות בעולם123, והמנין בנשמות124, והקיום בזמן125, שיעור אחד לכולם126, כל אחד לפי עניניו127, וידעה חכמתו כי בזמן הזה - כל מנין הנשמות האלה תהיינה נתקנות בעה"ז, מי במעשים טובים, מי בתשובה, מי בקבלת יסורין; עד שסוף סוף כולן תהיינה ראויות להעביר מהן החסרון המכין אותם להיות תחת ממשלת היצר. ואז תהיינה הן מקבלות תכלית השלימות הראוי להן, והעולם - תכלית השלימות הראוי לו128, להיות מתענגות בתכלית העונג בקבלת ההארה הראויה להן לנצח נצחים.
122. סיכום התירוץ: כדי לאפשר את הבחירה של האדם - צריכה להיות אפשרות של פגמים בכל הבריאה. לכן כל עוד שיש רע ורשעים בבריאה - נפגמת הבריאה, ולכן אין הצדיק יכול לקבל את מלוא ההארה, דהיי׳ שכרו. [השוה (סוטה מח ע"ב): "נתנה להם בת קול מן השמים, ואמרה להן: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן"].
123. שיעור הקף העולמות.
124. מספר הנשמות שיולדו, שעליהן הוטל תיקון הבריאה, עי׳ בגמרא עבודה זרה (ה.): "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף". וע"ש רש"י: "אוצר יש, ושמו גוף, ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להוולד, ונתנן לשם".
125. - שית אלפי שנין, ותקופות השכר, כמבואר בפרק הבא (ועי׳ בספר דעת תבונות סימן פח ולהלן).
126. עולם, זמן, ונשמות (הם בחינות עולם, שנה, נפש, כמובא בספר יצירה, ריש פ"ו) שרש כולם הוא בעשר הספירות, שקובעות שיעורו של כל אחד לפי מהותו.
127. הספירות מאירות בשוה אל עולם, שנה, נפש, וכל אחד מקבל מהם את השפעתו לפי מהותו.