תוכן

י. אחור ופנים

האדם עיניו מלפניו, מרמז שאינו יכול להסתכל זולת לעתיד, דהיינו בסדרי גידול מתתא לעילא, אולם אינו יכול להסתכל מאחוריו, דהיינו בסדרי העיבור מעילא לתתא (כמו שנאמר (בראשית יט, יז-כו) "אל תבט מאחריך" באשתו של לוט). ולפיכך הוא נעשק מכל ידיעה אמיתית, כי חסר לו ההתחלה, והוא דומה כמו ספר שחסר ממנו חציו הראשון, שאי אפשר להבין מתוכו כלום. וכל היתרון לבעלי השגה, כי זוכים להשיג גם סוד העיבור, כלומר, המהלך של לעילא לתתא.
כי האדם כולל הכל, וכשהוא מסתכל ומעיין, הכל יודעים שאינו מסתכל אף משהו מחוץ לגופו ורעיונותיו עצמו. ועם כל זה, הוא משיג את כל העולם כולו, ויודע אפילו כל מה שחושבים בני העולם, ומעריך אותם כיצד למצוא חן בעיניהם, ומתאים את עצמו לרצונם, ואינו צריך רק להסתכל בתוך עצמו, ומספיק לו להבין את כל מחשבות בני גילו. והיינו כי כולם שוים זה לזה, והאדם עצמו כוללם בתוכיותו. והצרה הוא אמנם, אשר גם עיבורו של עצמו אינו יודע ואינו זוכר לספר מזמן ההוא אף משהו.