תוכן

י. ספרי הרמב"ם

אולם לא דאג הרמב"ם מפני דורות העתידים, כי ידע אשר יחיד הוא, וסמך על שאר החכמים שבדורו שידעו לשמור על אמיתיות התורה, ולא יתנו לדעותיו שיתפשטו לבין הצבור. ובאמת כן היה בדורו, אולם בא השטן וערבב בדורות אחריו, ונעשה התפשטות גדול לדעותיו – כי בזמן ההוא גם הנצרות יצרו להם תיאולוגיה גדולה, והרבו המשכילים לערבב השכלות הפילוסופיה הרמבמי"ת להפיצו בקרב העם, למען לדמות אל הנכרים. ואז נתקבצו החכמים ושרפו את ספרי הרמב"ם עצמו גם כן בשחיתותם, אע"פ שידעו כי כונת הרמב"ם היא לטובה. וכדי להציל את הצבור מתערובות הזרה ההוא, גזרו בזמן ההוא באיסור גדול על כל הלימוד הפילוסופיה כנודע.