תוכן

סיכום בעל הסולם על המאמר עד כאן:
עבודה ומנוחה: חוק השגחתי, שהזריזים נשכרים והעצלים מפסידים, ולא יעבור.
תרעומת על השגחה: כל מיני תרעומות על השגחתו ית' צומחים מזה שהעצלים רוצים להשתוות להזריזים.
למה ההשגחה מעורבת? כי סוף סוף תרעומת הגונה היא. אלא זהו תלוי בב' מיני דרכים, תורה ויסורין, שהתחרות למשאלות גופניים מענים הבריות, ולעתיד יותחלף על התחרות נפשיות הכל יודו שהיא צודקת, כמו שאין תרעומת על הנער שאינו לומד שנשאר בער, משא"כ יש תרעומת על פועל עצל למה ימות מרעב, מתוך טבעו הרעה.
למה אינו מקפיד לכבודו ית': דהיינו בזמנו של דרך היסורין, ששם ההשגחה מחולל. והוא מב' טעמים: הא' שהגבורים השולטים על עצמם שלא להרהר מרויחים הרבה. והב', שאותם שאינם שולטים על עצמם אינם מאמינים בו ית', ואומרים שמקרה וגורל הוא, וממילא ההשגחה נשמרה מראש שאין אדם בעולם שיזלזל בה. המאמין משבח, והבלתי מאמין הוא פאסיבי לגמרי.
אין פתרון לשאלת העבודה: כי אפילו לעתיד לבא אין לצדיקים מנוחה, וחוק הזריזות לא יעבור מהעולם.
מלחמת החיים שלעתיד לבא: כל הריוח הוא בחילוף המטרה, כי היום המטרה להתקיימות גופו, ולעתיד לבא לא יהיה דאגה, וההתחרות יתחלף על מטרה אידיאלית.
אין השכר קשור לגמרי בהעמל: כי עיקר עילוי השכר תלוי בסוג העבודה, כי התחרותו של הפועל הוא מדה זעומה, ועדיף עליו התחרותו של סוחר, מפני שמעורב בו משהו שכל (שקורטוב משכל יכול פעם להכריע על עולם גופים מלאה), ועודף עליו מי שתורתו אומנותו שהתחרותו מעלה שכרו לאין קץ.
המלאכה והרבנות: וע"כ אמרו חז"ל 'אהוב את המלאכה', כי עיקר הוא הרצון, מפני שהוא רוחני, הוא גורם חשוב מכריע מאד. ומה שכתוב 'שנא את הרבנות' הוא באמת שלא להצליח במקצוע זה, כי צרכי צבור מכלים את הבעלים.
השעבוד והחרות: חירות שלעתיד, אין פירושו להתענג ולישן, אלא שההתחרות יוחלף על מטרה מובנת שהעמל נודף בו לגמרי בלי הרגש כהנדוף לעיסת השינים מפני המאכל הנעים.
חירות המקווה: שיוכל היחיד לפתח את כשרונותיו הספציפים, כי בטרם זה אין חירות ליחיד, כי כשרונותיו מקוברים, וכל יחיד הוא מדרס לרבים.
חרות היחיד: הרי שכל תקותנו העתיד אינו יותר אלא חירות היחיד. עי' המשך קונטרס עבודה לקמן.