תוכן

(מנחות נ"ו:) אמר ריב"ל, למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך, מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעוה"ז ולא בעוה"ב.
הנה יש עלין, ויש פירות, עלין הם קודמים לפירות, והעץ בעצמו הוא האדם, (כי האדם עץ השדה), ובזמן הפריחה הוא מוציא עלין, ואח"כ הוא מוציא פירות הראויים לאכילת אדם, משא"כ עלין הם ראויים רק למאכל בהמה.
וזית, הפרי עצמו אין כ"כ חשיבות, אלא הכוונה בעיקר על השמן שמוציאים מהזית (היינו שיש ג' דברים: עלים, זית, שמן).
זית טעמו טעם מר (כמשחז"ל [עירובין יח:] מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית בידי שמים, ואל יהיו מתוקין ומסורין בידי אדם). היינו אעפ"י שהפרי כבר נגמר, מ"מ אינו עוד ראוי לאכילה.