ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים
ז״א הוא תמיד בבחינת כי חפץ חסד הוא, דהיינו שחפץ בחסדים ולא בחכמה, אלא שמקבל חכמה רק להשפיע אל המלכות, ולעבדיו שהם מרכבה להמלכות. ונודע שחסדים בלי חכמה הם מחוסרי השלמות, שהם בחינת ו״ק בלי ראש. ולפיכך אין ז״א מקבל הארת החסדים שלו מטרם שישפיע הארת החכמה בשביל עבדיו התלוים במלכות, כי אז נכללים החסדים שלו מחכמה, ונעשו בבחינת ראש וג״ר. ... וע״כ מחכה שיתקן וימשיך תחילה סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו, ואז נכללים, בדרך אגב, סעודת החסדים שלו מן הארת החכמה, שהמשיך לעבדיו, ונעשו החסדים בבחינת ג״ר. ונמצא שישראל, שהם עבדיו, מפרנסים לאביהם שבשמים. שבסבתם נשלמה הסעודה שלו מג״ר