ובאמת אומות העולם נקראים אילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים, כי אינם יוצאים אלא מבחינה היותר תחתונה שבקדושה, והיא השרש המועט אשר להם. ולמטה בעולם מתפשטים ברבוי בכמה אומות, ובבא הרוח מלמעלה לדחותם, הנה הם נדחים מיד, כי אין להם העמדה. אבל ישראל הם אילן ששרשיו מרובים, שהרי ישראל נשרשים בכל המאורות כלם. ולכן אין הס"א יכולה לעקור אותם, כי אם הקטרוג במקום אחד, יתחזקו במקום אחר. וסוף סוף שרשם במקום שאין ס"א מגעת שם כלל. וישראל נקראים (תהילים פ, יא) "ארזי אל", מפני רוב גובה אחיזתם. אבל הס"א אינה באמת אלא כחציר השפל, העומד רק על הארץ, שהוא סוד מלכות, כי רק בחי' זאת היא השרש לס"א. ואף על פי שנראים גבוהים מפני התפשטותם, הנה אין זה אלא לפנים. ובחזרם לשרשם הם חציר, ואז נרמסים ברגלים, שהם בשני משיחים; כי היותר גבוה שבאומות העולם הוא תחתון מכל ישראל. ועל כן אמר (ישעיהו נא, יב) "ומבן אדם חציר ינתן". כי הנה חטאי ישראל גרמו לס"א להמצא בבחי' בן אדם שלא היה ראוי להם, והיות השכינה
בתוכם בגלות - אינה אלא פעולה להחזירה מבן אדם לחציר. ועל כן (שם, שם, יב-יג) "מבן אדם חציר ינתן ותשכח ה׳ עושיך", פירוש - וכי את (שכחה) [שכחת] ה׳ עושיך. והוא ענין כי (ישעיהו נד, ה) "בועליך עושיך", כי המלכות אינה אלא סוף הת"ת, ואין שייך פירוד, אלא העלמת אור להכרית הס"א ולא תדע. אמנם צריך שתדע, כי כל זה הוא במלכות, שהקלקול הוא לכאורה ולפנים, אך לא שיהיה כך בעצם, אך במשיח הוא בעצם כך. ונמצא שאפילו על השכינה הס"א משחקת, אבל באמת אינו כנראה לס"א, כי היא טועה בדבר, אבל המשיח כך הוא ממש, כי כן צריך להיותו מקבל יסורין לתקן פגמי ישראל. על כן (ישעיהו נב, יד) "כן משחת מאיש מראהו", כי התמיהה אינה על חנם, אלא על דבר אמת, כי כן משחת ודאי. והנה בזמן התיקון נאמר (שם, שם, טו)"כי אשר לא סופר להם ראו" וכו'. וסוד הענין - כי מה שהיו חושבים שהוא להשליטם, היה להכניעם, וזהו לא סופר להם ראו, כי באמת בהעלם היה מהם הענין הזה. ואז לא נשמע הדבר הזה, כי בכיסוי היה. וסוף (שם, שם) "אשר לא שמעו התבוננו", כי הם מתבוננים למפרע ממה שרואים עתה את אשר לא שמעו בהמצאו. ואמר (שם נג, א) "מי האמין לשמועתינו" וכו'.
*"עשו" באתב"ש.
בכתב יד חסר ההמשך חבל על דאבדין ולא משתכחין.