תוכן

ישראל נק' בני מלכים מדוע?. מפני שכל מי שממליך עליו את שמו ית', הוא נק' בן מלך, כמ"ש והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'. כי כל מי שמקדש עצמו נק' קדוש, מטעם שה' נק' קדוש.
וי"ל מהו הפי' קדוש. בירושלמי פ"ב דיבמות, כל הפורש עצמו מן הערוה נק' קדוש. ובמדרש רבה ויקרא, שכל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה אתה מוצא קדושה, שענין קדוש הוא פרוש. היינו שהאדם צריך לפרוש א"ע מלהנות.
ומהו השם קדוש אצל הקב"ה, היינו שאין שייך לומר אצלו ית' ענין קבלה לעצמו, וה' הוא רק משפיע. לכן גם האדם צריך להיות רק משפיע לה'. וזה, והתקדשתם והייתם קדושים, היינו שתהיו רק משפיעים, כי קדוש אני ה', משום שה' הוא המשפיע. וזה ענין דביקות. וקדוש(ה) הוא השפע הבא על בחי' טהרה.
וזהו, כל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה, שענין ערוה הוא מקום שאסור להנות, שרק במקום מצוה מותר להנות. כי זה לעומת זה עשה אלקים. כנגד שה"ק יש אשה נכריה, הנק' קליפה, שהשה"ק נק' בחי' אמונה למעלה מהדעת, שהוא ענין להשפיע. ואם האדם עושה מעשים בכוונת להשפיע נ"ר ליוצרו, נק' שהוא מתיחד עם השכינה הק'. ואם הוא עושה מעשים עמ"נ להנות לעצמו, נמצא שמתיחד עם האשה נכריה, שכוונתה רק לקבל לעצמה.
שענין יחוד קוב"ה ושכינתא נק', כמו שהקב"ה הוא רק המשפיע, כמ"כ השה"ק, שהיא בחי' מלכות, שממנה נמשכים כל הרצונות למטה להתחתונים. בזה שהם מהפכים אותם הרצונות עמ"נ להשפיע, הם גורמים בזה, בשורש כל הרצונות, שיהי' רק להשפיע, וזה נק' יחוד, היינו שמיחד שתי בחי' שיהי' לאחד.
וזה ענין (סוטה יז א איש ואשה (זכו) שכינה ביניהם. היינו שבחי' אשה הוא מהפך לבחי' משפיע, אז נק' שכינה ביניהם, היינו שאז ניכר שהשוכן שורה במקום הרצונות האלו. אזי הרצונות נק' בשם שכינה, משום שהשוכן, הנק' קדוש, יכול להתיחד שם, שיש בחי' השתוות, הנק' דביקות.
לכן בכל מקום שהאדם פורש א"ע מלהנות לעצמו, גורם בחי' יחוד, אתה מוצא בו קדושה. היינו משום שהאור העליון יכול לשרות שם, משום שהכלים מוכנים לקבל את אור ה' הנק' קדושה, שהקדושה שורה רק במקום טהרה. טהרה נק' טהרת המדות, ואז הקדושה שורה במקום טהרה.
אבל יש לפעמים, אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם, היינו אפילו שאין הכלים מוכנים עוד להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם שיבוא לידי זה, מוכרחים לעוזרו מלמעלה. כי זהו ענין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה נק' ה' השוכן אתם בתוך טומאתם.
וזה שייך דוקא אם האדם רוצה לבוא לשם, אלא שאינו יכול לנצח את גופו. לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל, וללכת בדרך ה', שהוא השפעה.
ובזה נבין את הפ', ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. אלה הדברים, לא פחות ולא יותר, והיינו כנ"ל, שיותר מזה לא צריכים.