תוכן

ישא ה' פניו אליך (ו,כו) במדרש: כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים. כיצד נתקיימו שני כתובים הללו. כשישראל עושין רצון המקום - ישא ה' פניו אליך, וכשאין עושין רצון המקום - אשר לא ישא פנים. (במ"ר יא,ז)
וקשה, כשעושין רצונו למה נצרך נשיאת פניםקי.
ויש לפרש מהו 'עושין רצונו'. ידוע, שרצון ה' הוא להשפיע. וכשהתחתונים עושים מעשים להשפיע, זה נקרא 'עושין רצונו'. ואז יש ענין השתוות הצורה, אז ה' יכול לתת להם בחינת נשיאת פנים, הנקרא בחינת גילוי פניו ית', היינו שנעבר מהם הצמצום וההסתר שהיה שורה עליהם.
משא"כ 'כשאין עושין רצונו', היינו כשאינם משתדלים בענין רצון להשפיע שזהו רצונו של מקום, אם כן אין כאן ענין של השתוות הצורה, אז מוכרח להיות בחינת העלם והסתר. זה נקרא: "אשר לא ישא פנים", אלא אחוריים, שאינו מאיר להם.
וכמו כן יש לפרש [את דברי המדרש] על עזרה מה', למי נותן עזרה. היינו, בזמן שעבודתו היא שהוא משתדל שיהיה לו 'רצונו של מקום', היינו שהוא משתדל להשיג את הרצון להשפיע, אז ה' ישא פניו אליו לעזור לו להגיע ולהשיג את הרצון להשפיע. שזה נקרא: "הבא לטהר מסייעין אותו".
משא"כ בזמן שאין עבודתם לעשות רצונו של מקום, שכל עבודתם הוא רק בהרצון לקבל, אז נאמר: אשר לא ישא פנים, היינו, שלא מקבלים עזרה מלמעלה שהרצון לקבל ישלוט עליהם, אלא כמ"ש: "הבא לטמא פותחין לו", ולא כתוב מסייעין אותו. וזה נקרא - "אשר לא ישא פנים". היינו, שאינו עוזר להם.