תוכן

כללות העבודה היא: א) נק' פקודא קדמאה, [הקדמת ספר הזהר אות קצ"א ומראות הסולם אות ב' ג'] שהוא יראה בבחי' רב ושליט, שהם ב' בחינות: א) הוא בחי' שהוא משיג בחי' גדלותו ית', שאז עי"ז שהוא רואה את רוממות השי"ת אז נקבעת בליבו בחי' יראה, יען שהוא משיג איך שהשי"ת הוא רב. ואז לפי שיעור הגדלות כך נקבע שיעור היראה, וע"ז לא שייכת שום עבודה, יען שזהו דבר טבעי שהקטן מתבייש לפני הגדול. ואז שע"י הבחינה רב, נקבע שיעור היראה. עי"ז בא השליט, שאז יש לו יראה אמיתית, בחי' שליט לבד. ז"א אפילו שאינו משיג שום דבר, אלא בבחי' אמונה למעלה מהדעת, ובצורה כזאת היא היראה האמיתית. אלא שצריך את היראה בבחי' רב, בכדי לידע את שיעור היראה.
וכמו"כ בחי' אהבה יש ג"כ בב' אופנים: א) בבחי' סיטרא דטיבו ב) בבחי' סיטרא דדינא קשיא. אהבה מסיטרא דטיבו, היא רק בכדי לקבוע את שיעור האהבה, ז"א את מידת גודלה, ואח"כ כשכבר יודע את שיעור מידת האהבה, אז הוא צריך לקבל את השיעור הזה בבחי' אהבה בלתי תלויה בדבר, שהיא בבחי' "אפילו נוטל את נפשך", וזו היא בחי' אהבה גמורה ואז הוא נבחן שהוא דבוק בתמידיות, משום שאין לו שום דבר בעולם שיוכל להפסיקו, מטעם שהוא לא צריך כלום, כי יותר מ"נוטל את נפשך" אין כבר בעולם. לכן מי שמוכן למסירות נפש בכל רגע, אז הוא בטוח שילך קדימה במעלות הקודש.