עבודת
הנשמות היא יראת שמים
(שנת
תרע"ט)
ב"ה,
'הכל היה מן העפר' (קהלת ג, כ), דהיינו אותה בחינה שאינו נמצא בהיכלא
דמלכא. פירוש, כי הנשמות לעבודה מציאותם ולשלוח דורונות לבי מלכא. ובסוד זה עוברים
דרך יסודות, הן הכלים של אדם הן האורות שלו, שבאם לא היו עוברים דרך יסודות, היו
נמצאים בהיכלא דמלכא ו'כל מה שקנה עבד קנה רבו' (פסחים פח, ב),
ולא היה להם מה לכבד את המלך מדידהו.
וזה סוד שאחרים נותנין לעבד מתנה על מנת שאין לרבו רשות בו ואז נותן פדיון נפשו
ויוצא לחרות.
ובאמת 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ברכות לג, ב), שהכל משתלשל ובא מלמעלה, כי גם התשוקה לדבר טוב - מלעילא, וכל מה שלמעלה אינו מקושר לתחתון. והיכן נעשה הבירור, פירוש, חלק נברר ושייך רק לתחתון, זה הוא סוד היראה. דהשפעה זו בעת שהעליון מסתלק מלשומרו, התחתון מתירא מחצונים, ואותו היראה בידי אדם הוא, שכאן פסיקת החבל, והבן.