תוכן

א' מנחם אב תשכ"ה
לונדון
א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו.
ויש לשאול, הלא ידוע, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אם כן מדוע אמרו אלמלא וכו'?
והענין, שענין אמונה נקרא למעלה מהדעת, היינו למעלה מטבע, כי כל מה שהוא בתוך הדעת נקרא בתוך הטבע. כי מה שהאדם מבין הוא יכול לעשות, אם אין לו מדת העצלות. מה שאין כן למעלה מהדעת, אין ביכלתו לעשות. לכן דבר שהוא למעלה מהטבע נקרא בחינת נס. וכל הנסים נקראים על שמו של הקב"ה, היינו שזה נבחן לבחינת אתערותא דלעילא, ולא אתערותא דלתתא, כי התחתון אין ביכלתו לעשות דבר שהוא למעלה מהטבע, אבל בכדי שיעשו לו נס, האדם צריך להתפלל, שיעשו לו נס.
לכן העבודה מצד התחתון, היינו שיעשה בחירה, נאמר זה רק על בחינת תפילה. ואז הקב"ה הוא שומע תפילה. לכן נותנים לו את משאלותיו. וזה כלל שתפילה שייך דווקא על מקום חסרון. לכן האדם צריך לפעול בעצמו בחינת צורך וחסרון על האמונה, כי רק בזמן שהאדם רואה ומרגיש, שחסר לו אמונה, ובשיעור שנחוץ לו את זה, כי רואה שהוא מצד עצמו אי אפשר לקבל את הנ"ל, אז הוא יכול לעשות תפילה אמיתית, שה' יעזור לו, אז הקב"ה עושה לו נס, ונותן לו את האור האמונה.
אבל צריכים להיות נזהר, שלא להנות מהאור הזה, ועל דרך שרז"ל, אין נהנים ממעשה נסים, שהכוונה, שקבלת האמונה צריכה להיות רק מטעם השפעה ולא מטעם קבלה, שאז יש מקום לשרות עליו את רוח דקדושה. מה שאין כן אם רוצה את האור הנ"ל בכדי שיהיה לו תענוג, היות שמרגיש שהתענוגים הגשמיים אינם נצחיים, לכן הוא רוצה תענוג נצחי, ובשביל זה הוא מבקש אמונה, תיכף מסתלק ממנו את האור דקדושה.
אלא הוא צריך לבקש מטעם ששכינא בגלותא, היינו היות שהוא רוצה שיתקדש שם שמים אצלו, ושלא יהיו לו מחשבות זרות, כי אינו יכול לסבול את הלשון הרע, מה שהגוף מדבר על הקדושה, על דרך הכתוב כל היום חרפוני צוררי, אז הקב"ה עושה לו נס ונותן לו אמונה למעלה מהדעת, וזוכה לאמונה בקביעות.