תוכן

טבריא א' כסליו שבת תרצ"ח
ענין הזדככות המסך שנוהגת בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח הדוחה, וזהו עיקר הכלי. וכשנסתלק הכלי ההוא נסתלק גם האור.
פירוש: שענין כלי הוא בחי' אמונה למעלה מהדעת, ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע אזי טבעו לזכך הכלי, היינו לבטל את כלי האמונה. וכיון שכן, ז"א שבא אצלו לבחי' ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא צריך לראות שיגביר אז את כלי האמונה, דהיינו המסך, על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע.
וז"פ שלכל כלי שחסר אור, שלא נתמלא באור החסר לו. נמצא שכל מקום שחסר לו, נעשה מקום לאמונה, משא"כ אם הכלי נתמלא, אין מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה.