תוכן

"אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה, דיינו". המפרשים הקשו, בלי תורה מה שייך לומר דיינו. הלא הקב"ה ברא את העולם בשביל תורה, כחז"ל על הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". (ע"ז ג.).
וי"ל לפי מה שאחז"ל (קידושין ל:), בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. אם במעמד הר סיני שפסקה זוהמתם, היינו שנעבר מהם היצה"ר, א"כ כבר לא צריכין את התורה. והתורה שניתנה להם אז, הי' התורה מבחי' יותר עליונה, היינו מבחי' עצם, ולא מבחי' אמצעי. היינו שצריכים את התורה לא בשביל שהתורה היא המטרה, אלא שהתורה באה לעזור לנו להשיג דבר אחר, שא"א להשיג את הדבר בלי התורה.
משא"כ תורה מבחי' עליונה, היא בחי' מטרה. נמצא שעיקר התורה היא לבחי' אמצעי, היינו בשביל היצה"ר. ויש יחידי סגולה שבדור, שזוכים להתורה מבחי' עצם.
ובענין למדני כל התורה כולה על רגל אחת, ואמר מאי דסני עלך לחברך לא תעביד (שבת לג.) וזהו כמ"ש ר"ע ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה. ועם ישראל זכו לאהבה זאת, כדרז"ל על פסוק ויחן העם וכו' כאיש אחד בלב אחד.
וכן נמצא שנתינת התורה היתה בבחי' מתנה, היינו בבחי' עצם, ולא בבחי' תרי"ג עטין הנק' עצות.