תוכן

יט-כ. והנך מוצא שרבי אלעזר ברבי שמעון מפליג בדבר הערבות, שהרי אומר שהעולם נידון אחר רובו, משום שלדעתו אינו מספיק אומה אחת על קבלת התורה והמצוות, והוא נוטל דעה זו מהמציאות שהרי אנו רואים שסוף סוף עדיין לא הגיע הקץ, או שנוטל זה מקבלה מרבותיו, וכן הכתוב מסייעתו שמבטיח לנו לעת הגאולה "ומלאה הארץ דעה וכו'" (ישעיה יא, ט), וכן "ונהרו אליו כל הגויים וכו'" (ישעיה ב, ב). ועוד פסוקים הרבה. ועל כן תלה הערבות על כל העולם כולו [הג"ה: הרבים מכריעים ליחיד, וזה ענין הכרעה], לומר לך, שגם היחיד אי אפשר לו לבוא לגמר הנרצה מקיום התורה והמצוות, זולת בסיוע של כל בני העולם, כמבואר.
וזה אמרו שכל מצוה ומצוה שהיחיד עושה, נמצא מכריע את כל העולם. כלומר, בדומה להשוקל קטניות במשקל מסויים, אשר כל קטנית וקטנית שהוא נותן על המאזנים גורם להכרעה הסופית הרצויה, כן כל מצוה שהיחיד עושה עוד בטרם שתמלא הארץ דעה, הריהו גורם שיתפתח העולם ויבואו לכלל זה.
וזה אמרו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". כי על ידי החטא שהוא עושה, הרי הוא גורם להפחתת המשקל, כמו שאחר עומד ונוטל חזרה אותם הקטניות שחבירו הניח על המשקל, ונמצא מחזיר העולם אחורנית.