תוכן

א) אל הנז"ל, 'יסר 'יסרני 'י"ה, (תהלים קי"ח) ר"ת ג' יודי"ן שבהוי"ה דס"ג, גם ג' יודי"ן שיש באהי"ה דיודי"ן. 'ולמות 'לא 'נתנני ר"ת בגימטריא אלהי"ם, והכל בגימטריא קי"ו שהם ע"ב דאחורים פשוטים דהוי"ה, ומ"ד דאחורים פשוטים דאהי"ה. ס"ת יסר' יסרני' י"ה', הם רי"ה, והענין הוא כי סוד רי"ו הוא ע"ב דיודי"ן, וס"ג עם עשר אותיותיו הרי ע"ג, ומ"ה דאלפי"ן עם כ"ו של ההוי"ה עצמה פשוטה הרי ע"א, והנה ע"ב וע"ג וע"א הם רי"ו. האמנם עתה בכוונה זו, אנו מוציאים ההוי"ה דס"ג עם עשר אותיותיה, ומניחים במקומה ע"ב הד', שהוא אחורים דב"ן פשוטים. ואז הם ע"ב וע"א וע"ב הרי רי"ה. וטעם אל הנזכר הוא, לפי שבחי' היסורין נמשכים מהוי"ה דס"ג עם עשר אותיותיה, שהם ע"ג, ומשם באים היסורין, כי ז"ס וג"ע אל עצמו ואל בשרו, פסוק שלח נא ידך (איוב ב') שהם יודי"ך שהם עשר אותיות המלוי, וערבם עם ס"ג ואז יהיו כלם ג"ע. ועי"כ וגע אל עצמו והבא עליו יסורין, והנה עתה כונתינו להסיר היסורין, כנראה מפשט הפסוק, כמש"ה יסר יסרני י"ה ולמות לא נתנני, ולכן הסרנו אותו כנזכר. ס"ת ולמות' לא' נתתני' הוא תי"א בגימטריא תה"ו, והם ב' אחורים פשוטים דאלהי"ם, ר' ר', ועם עשר אותיותיהם וע"ה, הוא תה"ו, השם הוא מן ולמות בצרוף כזה מָלִוָוֹת וניקודו מן יסר יסרני יה ולמות לא נתנני, והוא בגימטריא תפ"ב, שהם ה"פ דם, שהיא בחי' הוי"ה כזו יוד הא וו הא. וכן ה"פ ד"ם של אחורים פשוטים דאהי"ה, והנה י"פ ד"ם הם ת"ם, וה"פ הוי"ה ואהי"ה הנזכר יש בהם מ' אותיות, וב' כוללים של הוי"ה ואהי"ה הרי תפ"ב.