תוכן

ח) והרי עתה קבלו שניהם קצת תקון, וע"י כך יכול ז"א לעלות עד אבא, לעורר אותו אל הזווג הנז"ל. וגם נוקביה עולה עד אימא, ומעוררת אותה. ואז מתעורר היסוד דאבא, בסוד ג' הויו"ת הנז"ל דיודין, שהם בגימטריא רי"ו, וכוונת רמיזתם הוא, בג' שמות ה' אלהינו ה'. וגם אלהינו נרמז בו הוי"ה של ע"ב דיודי"ן באופן זה, כי ארבעה אותיות הם של ההוי"ה, והם בגימטריא כ"ו, ועם הארבעה אותיות עצמם הם ל', ועם ע"ב שהוא בגימטריא של ההוי"ה במלואה, הרי הכל ק"ב, כמנין אלהינו. גם תכוין כי ה' אלהינו ה', הם בחי' או"א ודעת שלהם, והכונה היא, ששלשה הויו"ת הנז' שהם רי"ו, הנשפעים ממזלא קדישא כנז"ל, הם עתה מתחילים להתעורר, ולהשפיע באו"א ודעת שלהם ועי"ז מתחברים ומתדבקים יחד שלשתם, או"א ודעת, ע"י התעוררות של זה הרי"ו. ואחר שכבר נתעוררו שלשתם אל הזווג, אז צריך להעלות מ"ן אל הבינה, כדי לקבל הטפה הנקראת אוירא דכיא, והוא הרי"ו הנזכר, שהם ג' הויו"ת דיודי"ן הנעשים אח"כ בחי' כלי, לצורך זווג של העיבור גמור בק"ש דיוצר, והנה המ"ן שבה הם זו"ן בניה.