תוכן

ז) ועתה אחר שנתבאר ענין הרי"ו הנזכר, שהוא נקרא בחי' רוחא דשדי בגווה אבא באימא, או ז"א בנוקביה. נבאר כונת ק"ש שעל המטה בקצור, במלת שמ"ע, תכוין להמשיך שבעה תחתונות של הבינה, שהם סוד ע' שנין עילאין להמשיכם מן הבינה אל המלכות ע"י ז"א. וזהו שמ"ע: ש"ם ע', שתקבל המלכות הנקראת שם, מן ע' של הבינה, ועי"ז יכולה המלכות לעלות עד הבינה, ולכן ע' זו גדולה, כנודע כי אתוון רברבן אינון מעלמא עילאה בינה. ולפי שכל עיקר המלכות אין בה רק חד נקודה קטנה תחת היסוד דז"א כנודע, לכן צריכה לקבל מכל ז' קצוות העליונות דבינה. אבל ז"א נרמז במלת ישרא"ל, ופירושו: שי"ר א"ל. שי"ר משמאלא, גבורה דאבא. א"ל מימינא, חסד דאבא. וז"ס, ישראל עלה במחשבה, שהוא אבא. והענין הוא, כי מן הת"ת דז"א ולמטה, הוא התחלת בנין המלכות. נמצא כי מן החסד והגבורה, אין להם שום קבלה, ולכן חו"ג דז"א, אלו השנים, צריך לקבל הז"א לבדו מחו"ג דאבא, ולא לנוקביה. והנה השלשה ראשונות של ז"א, או של נוקביה, שהם המוחין שלהם, עדיין אינם מקבלים אותם עתה, עד אח"כ במלת אח"ד, כמו שנבאר בע"ה.