תוכן

כ) בחי' הד', והם מאה ברכאן. ותכוין תחלה בג' אותיות אחרונות שבמלוי שד"י שביחוד שבה, והם נת"ד. ותכוין, כי הנה בטפת הזכר המשכנו לו מאה ברכאן בסוד הזכר שהוא ב"ן. אך טפת הנקבה צריך לברכה ק' ברכאן, בסוד ב"ן וב"ת, שהם בגימטריא נת"ד. לפי שהוא כוללת שניהם. ותכוין להמשיך כאן מלמעלה ג' אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן, שהם בגי' תנ"ד. גם תכוין להמשיך בה ק' ברכאן משם אהי"ה, העולה כמספר המרובע אהי"ה פעמים אהי"ה, והם בגימטריא אמ"ת, וי"ב אותיות שיש בג' שמות אהי"ה הנזכרים בפשוטם ועם הכולל שלהם, הרי הכל בגימטריא נת"ד. והנה עתה אחר שכבר נתקנו בחי' מ"ן ומ"ד, עתה נגדלת המלכות בשיעור קומת ז"א, ונמצא שעלתה למעלה משעורה הא', שהיתה בחזה דז"א כנודע, ועתה עלתה גם כנגד חו"ב וחו"ג וחצי ת"ת דז"א, וכל אחד מהם כלול במאה ברכאן הרי הם נ"ת, ותחלת שעורה היתה ד' לבד, שהם תנה"י דז"א לבד כנודע, הרי הכל בגימטריא נת"ד, ודע כי כשח"ו יש עונות בישראל, זה הנת"ד נעשה, כימי נד"ת דותה תטמא.