תוכן

יא) והנה נודע, כי כד אקרישי מייא ונעשו רקיע, מתברר הפסולת שהיא הקליפה ועכירות שיש באותם המים, כנזכר בפרשת בראשית בזהר, והוא מבחי' יניקתה מן שם אלהי"ם, ולכן תכוין ברבוע: א', א"ל, אל"ה, אלה"י, אלהי"ם, שהוא בגימטריא מאתים. והנה עתה בזה השם, נקרשו המים ונעשה רקיע אל הנפש. ולא תכוין בעכירו היוצא ממנו ח"ו. והנה שתי בחי' הראשונות, היו מ' וע"ב, שהם יב"ק. ובחי' זו היא פ"ח, הרי מאתים, כמספר רבוע אלהי"ם הנזכר. וענין זה רמוז בפסוק האלף לך שלמה, (שה"ש ח') כי שלמה הוא היסוד שהשלום שלו, והיא אותה האלף של אהי"ה שנמשכה באות וא"ו של מ"ה, אשר ממנה נעשה רביעית ד"ם הנפש, ומכחה נעשה הרקיע שירדה למטה ביסוד כנזכר, וזהו האלף לך שלמה. ואח"כ נעשת אל"ף זו בסוד מאתים, שהוא רבוע אלהי"ם כנזכר, וזהו מאתים לנוטרי"ם א"ת פרי"ו. והרי נתבאר, כי מן שם אלהי"ם הנזכר, נתפשט עכירו דזוהמא הנקרא מות, ולכן ר"ת 'לנוטרים 'את 'פריו, הוא אלף. וס"ת הם מו"ת, לרמוז כי אותה האלף שממנה נעשה רבוע אלהי"ם הזה, שהוא בגי' מאתים, הנה הוא נוטר ושומר את הפרי שהוא הטפה הנז', מן אותו העכירות הנקרא מות.