תוכן

א) והוא אם כבר זכה האדם המייחד אל איזה התעוררות מצד נשמתו המדברת עמו, על ידי איזה יחוד שעושה, ואין בו כח להוציא הדבור בשפתיו, מן הכח אל הפועל, יעשה יחוד זה קודם שיעשה היחוד האחר שהוא עושה. וזהו, תחלה יכוין בג' מלויים של אהי"ה, דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן, ששלשתם הם בגימטריא תנ"ה, ותצרף עמהם רבוע אהי"ה פשוט שהוא מ"ד בגימטריא, הרי הכל בגימטריא תצ"ט. ותכוין להוריד אלו ארבעה שמות בשם צבאו"ת, שהוא היסוד, ברית הלשון, והוא ג"כ בגימטריא צבאות כמנין תצ"ט. ואחר כך יעשה היחוד שירצה.