תוכן

ג) והנה שלשה שמות הנז', יהיו במלוי שם ס"ג, יו"ד ה"י וא"ו, וכל שם מאלו, הוא בגי' יהו"ה אהי"ה עם כללותם. נמצא כי תמיד אנו מחברים שמות יהו"ה ואהי"ה. והנה כאשר שלשה שמות אלו יוצאים מן הרי"ו הנז' ונמשכים עד הפה, אז הם חוזרים ומתהוים בבחי' הבל היוצא מן הפה, אלא שעדיין אינם יוצאים לחוץ, אלא נמשכים עד הפה. ולכן צריך לכוין בשלשה שמות הנז', שהם עתה במלוי יודי"ן, יֳ וֳ"דֳ הֳ"יֳ וֳ יֳ"וֳ וכל אות ואות מהם נקוד בשתי נקודות, שהם שב"א קמ"ץ. ותכוין, כי שתי אותיות הֳ"יֳ וֳ יֳ"וֳ שבכל שם מאלו השלשה, הוא בגי' הב"ל, לפי שהם בחי' הבל היוצא מן הפה כנז"ל. וכן נקוד כל אות ואות מהם שהוא שב"א קמ"ץ, שהם שלשה יודי"ן ו' אחת, שהם ג"כ בגימטריא ל"ו, ועם כללותם הם כמנין הב"ל לסבה הנז'. ותכוין לחבר ג' שמות אלו בפה של עתיקא. ולכן תכוין עתה, כי בחי' הפה הזה, הוא מלוי דרבוע דשם מ"ה, העולה בגימטריא ק"ל. וכשתסיר מ"ה, נשאר כמנין פ"ה, כנז"ל בתחלת הדרוש, שזה הוא חצוניות הפה הזה. גם תכוין אל פנימיותו, שהוא שם ס"ג כנז"ל, ועם כ"ב האותיות היוצאות מהגרון כנזכר יהיו בגימטריא פה.