תוכן

ב) וכדי לקצר, נכתוב היחוד בקצרה, ושים עיניך בו. וזהו סדר היחוד שתייחד. תחלה תכוין, כי משם מ"ה דמלוי אלפי"ן, שיש בפה של עתיקא קדישא, יוצאים שלשה שמות אהי"ה, משלשה אלפי"ן שבו, ונמשכים למעלה. ומהם נעשה בחינת החוטם של העתיקא, בבחינת חצוניותו. ותכוין כי שלשה פעמים אָהָיָ"הָ, הם בגימטריא חוטם, וכל אות מהם תנקדה בקמץ. נמצא כי בכל שם מאלו הג' פעמים אָהָיָהָ יש בו ארבעה קמצין, והם ארבעה ווי"ן, וארבעה יודי"ן, שהם ס"ד בגימטריא, כמנין חוט"ם עם המלה. ותכוין בנקוד זה, כי מן החוטם הזה, נמשך חיות גדול אל זו"ן, כי מחד נקב ימינא, נפיק רוחא לז"א, לעוררו אל הזווג. ומנקב שמאלי, נפיק רוחא אל נוקביה, לעוררה גם היא אל הזווג. אמנם התעוררות הזה ע"ד הנזכר, יהיה לנקבה לעתיד לבא, שתתעורר מעצמה, ע"י האי רוחא דנקב שמאלי. אבל עתה, צריך התעוררות נשמות הצדיקים אליה. והנה ב' רוחין הנז', ימין ושמאל, רמוזים בנקוד הנזכר, כי הנה ארבע נקודות קמ"ץ שבכל שם מהשלשה הנז', הוא בגימטריא ס"ד, ותכוין כי בו רמוז שם ס"ג, עם בחינתו שהוא ס"ד, ומזה מתעורר רוחא אל ז"א. ואח"כ תכוין באופן אחר, כי הנקוד הנזכר שהוא בגימטריא ס"ד, ועם כללותו הוא ס"ה, כמנין אדנ"י, שהיא הנקבה, לרמוז כי מן הנקוד הזה, נמשך רוחא דחיי עד נוקבא דז"א. אח"כ תכוין בפנימיות החוטם הזה שהוא ס"ג כנז"ל, והוא באופן זה, כי ה"י ראשונה של שם זה במלואה, הוא בנוקבא דפרדשקא ימינא. ומה שהוא ה' על י' הוא, לפי שכל זה הוא בבחי' מ"ן. וה"י אחרונה של ס"ג, היא נוקבא דפרדשקא שמאלא. והוא"ו, היא המחיצה המפסקת בין ב' הנקבים הנז'. נשאר אות יוד, והוא בחי' תרין רוחין דגניזין בתרין נוקבין אילין, כי אות י' היא רוחא דגניז בנקב ימינא, בתוך אות ה"י ראשונה, וממנו נמשך החיות אל ז"א, לעוררו אל הזווג. וב' אותיות ו"ד של מלוי אות יו"ד הנזכר, שגם הם במספרם י', הוא גנוז בנקב שמאלי תוך ה"י אחרונה, וממנו נמשך חיות אל נוקבא דז"א, לעוררה אל הזווג. ותכוין להניחם החצוניות והפנימיות באופן זה, עד שתכוין בזווג הפה של עתיקא. ואז תכוין לעשות הזווג של הפה דעתיקא, באופן זה: תחלה תכוין, כי פנימיות רוחא של הפה הזה, הוא שם ס"ג, ותחברהו עם שם אהי"ה, ותזווגם יחד (כזה: יוד א הי ה ואו י הי ה) ותכוין, שהם בגימטריא אחה"ע, שהם אותיות של הגרון, שהיא הנקבה כנודע. ואח"כ תכוין באותיות גיכ"ק, שהם מן החיך שהוא הזכר. ואחר כך תחברם יחד, עם אחה"ע (גאיחרכהקע) ותכוין שהם בגימטריא רי"ו עם הכולל, ואח"כ מזה הרי"ו, יוצאים שלשה מוצאות האחרים, בסדר הזה: תחלה אותיות דטלנ"ת של הלשון, שהוא כנגד יחוד או"א, יהו"ה אהיה, ע"י הדעת הנקרא לשון. ואח"כ אותיות השיניים, שהם זשסר"ץ, כנגד יחוד יהו"ה אלהי"ם, שהם חמשה גבורות, והם אותיות השיניים הנז"ל. ואח"כ אותיות בומ"ף, שהם בשפתיים, והם סוד יחוד יהו"ה אדנ"י, שהוא יחוד החצון כנגד הפה, הנעשה מחבור השפתים. ותכוין באלו השלשה מוצאות הנז', שהם שלשה שמות יה"ו, שהם בגימטריא ס"ג, כמו השם שממנו יצאו, שהוא פנימיות הפה כנ"ל.