תוכן

ג) ואמנם ענין היחוד הנזכר בק"ש של ערבית, הוא באופן אחר: כי בתיבת יהוה אלהינו, תכוין בשני שמות יהו"ה אהי"ה, שהם באו"א של אצילות ובתיבת יהו"ה שלאחר אלהינו, תכוין בסוד הדעת, שהוא הוי"ה דע"ב דיודי"ן, והוא מיין דכורין. ואז תחבר ותשלב שני שמות הנז', של יהו"ה ואהי"ה, כזה: יאההויה"ה. ובתיבת אחד, תכוין להעלות הת"ת והמלכות, ע"י הוי"ה דס"ג, להיותם מ"ן באימא. ואח"כ תכוין להוריד משם בחינת מוחין אל זו"ן, הנקראים תפארת ומלכות כנזכר, וכמו שהודעתיך בסדר ק"ש של שחרית דחול, איך יורדים המוחין דזו"ן בתיבת אחד. ופסוק בשכמל"ו וע"ש. ואחר שתסיים פסוק בשכמל"ו, עם הכוונה הנז', אז תכוין לזווג ת"ת ומלכות דבריאה, ע"י שתי הויו"ת דמ"ה וב"ן, ע"ד הנז"ל ביחוד כתיבת ידי מורי ז"ל. וטעם היות היחוד הזה בבריאה הוא, לפי שעתה בלילה בערבית, כל הכונה היא בעולם הבריאה, כמבואר אצלינו במקומו, בסדר תפלת ערבית של חול.