תוכן

א) יחוד אחד שלמדני מורי ז"ל, כדי להוציא רוח רעה ר"ל, שיש לפעמים נפש איזה אדם רשע, שנפשו אינה יכולה להכנס בגיהנם עדיין מרוב עונותיו, והולך נע ונד, ונכנס לפעמים בגוף איזה אדם או אשה, וכופה אותו, ונקרא חולי הנופל. וע"י היחוד הזה, נתקן נפשו מעט, ויוצא מגוף האדם. וזה מעשיו, כמו שאני עשיתי בידי וניסיתיו, כי הייתי לוקח זרועו של האיש ההוא, ומשים ידי על הדפק שלו שבזרוע שמאל או הימין, כי שם הוא לבוש הנפש, ובו מתלבשת. ואני מכוין אל הנפש ההיא המתלבשת בדפק ההוא, שיצא משם בכח היחוד. ובעודי מחזיק בידו בדפק, אני אומר זה הפסוק ביושר ולמפרע. ומכוין, באלו השמות היוצאים ממנו, הן במספר כל תיבה ותיבה, הן בראשי תיבותיו, הן בסופי תיבותיו, כמו שידעת. ועי"ז אני מכוין שיצא, ואז הוא מדבר מתוך הגוף כל מה שתשאל ממנו, ותצוהו לצאת. ולפעמים צריך לתקוע בשופר סמוך לאזנו, ולכוין בשם קְרְעְ שְטְןְ. כלו בשב"א. וגם בחלופו בא"ת ב"ש כלו בשב"א, והוא שם זה דְגְזְבְנְטְ. ודע, כי הרוח ההוא אינו בא יחידי, אלא שטן אחד מחזיק בו, ומוליכו נע ונד עד"ז, להשלים פרעון עונותיו. ואינו יכול לעשות שום דבר אלא ברשותו, כי השי"ת נתנו שוטר עליו, וכמ"ש בזוהר פרשת בא (מ"א ע"ב) רשע יצה"ר שופטו. וזש"ה הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו, (תהלים ק"ט) שדוד המלך ע"ה היה מקלל את הרשעים, שהקב"ה יפקיד נפש רשע עליו, שיכנס בו ויזיקהו, ויבא עמו שטן אחד לעמוד על ימינו של נפש הרשע ההוא, לעזרו לעמוד שם. ולפעמים יוצא הנפש משם, ונשאר השטן לבדו שומר מקומו. ולכן לא בכל שעה עומדת שם הנפש ההיא המגולגלת, וכאשר יוצא והולך בשעות ידועות להענישו, צריך שיצא משם לקבל ענשו. ובין כך ובין כך יושב שם השטן ההוא, הממונה עליו, לשמור המקום, ואין האדם מתרפא מחולי ההוא, עד שיצאו שניהם. וידעת כי הקב"ה ממתק מר במר, ואדרבא, בזה הפסוק שהוא נראה כמצוה שיפקד עליו נפש הרשע ההוא, אדרבא שם רמוז תקונו, בכונות אלו שנכתוב. ואיני יכול להאריך יותר בדבר זה לרוב מה שיש לדבר בזה.