תוכן

יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים. יוונים הם הקליפה נגד הקדושה. הקדושה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת, והיוונים הולכים דוקא בתוך הדעת. ובאים היוונים דוקא בימי חשמונאים, היינו דוקא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה. משא"כ מטרם זה אין מקום ליוונים, כי זל"ז עשה אלוקים, שזה ענין (סוכה נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
וזה כמ"ש (שבת קד.) הבא לטהר מסייעין אותו. ומטרם שבא מדוע אין לו סיוע מלמעלה. התשובה, שטרם שבא לטהר א"ע מהכלי קבלה שלו, הגם שהאדם מאמין שהקב"ה עוזר, וכשרז"ל (קידושין ל:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו. בזה האדם צריך להאמין שכך הוא, אבל מצד הדעת הוא רואה שבלאו הכי האדם עושה את הכל.
משא"כ מי שבא לטהר א"ע מכלי קבלה, אז הוא רואה שאין זה בידי אדם, אלא שצריך להיות נס מן השמים, ואם לא יקרה נס הזה הוא אבוד. וזה הוא רואה בתוך הדעת, היינו שהוא צריך סיוע מלמעלה, ובתוך הדעת אין שום מציאות, שהוא יצא משליטת הרל"ק.
נמצא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה, אז באים היוונים ושואלים, כמ"ש, למה יאמרו הגוים איה אלקיהם. ואז אסור לענות בתוך הדעת, אלא למעלה מהדעת. היינו שרק ה', שהוא למעלה מהדעת, שהוא ברא את הדעת, יכול לתרץ את כל השאלות ששואלים איה.
וזה אנו רואים שבשבת בקדושת כתר, אומר האר"י הק', שם שבמילת איה מאיר האור של שבת, הנקרא מוחין דחיה, שדוקא על למעלה מהדעת של היוונים ששואלים איה, באה התשובה של אור השבת, שמאיר ומבטל כל הדינים, כמ"ש וכל דינין מתעברין מינה. נמצא ע"י יון היינו קליפת יון שהולכים לפי הדעת, יורדים במצולה, וא"א לעלות, כמ"ש (תהלים ס"ט ג') "טבעתי ביון מצולה". ורק מלמעלה יכולים לעלות.