תוכן

כו) או ירמוז יהי "דן "נחש, ר"ת ד"ן, ב"פ דן, אחד בר"ת ואחד בפסוק, לומר שידון את ישראל אפילו לאחר מותו, כמ"ש רז"ל והוא שפט את ישראל עשרים שנה, מלמד שהיו פלשתים מפחדים ממנו אחר מותו כמו בזמן שהיה חי. זהו יהי דן נחש עלי דרך, בחייו, שפיפון עלי אורח, לאחר מותו. הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, כלומר אחר מותו. ובזה יובן מש"ה ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים וילפות שמשון וכו', ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים וכו'. שיש לשאול, איך מי שנאמר בו דן ידין עמו כאחד וכו', ואמרז"ל ששמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, יאמר תמות נפשי עם פלשתים. אמנם כוונתו היתה כך, שאמר רבון העולמים: יר"מ שתקח ממני נקמה על שעברתי צוייך, לא תתחתן בם. וזהו ואנקמה. לא אמר ואקים, או ואקח נקמה, אלא ואנקמה, כלומר שינקמו ממני על שאמר אותה קח לי. כי היא ישרה בעיני. אבל לא תנקם ממני על שתי עיני, כי אם על אחת משתי עיני, וישאר לי שכר השנית לעה"ב, כלומר שיהיה כדאי ניקור עין א' שלו לכפר על עונותיו, וניקור השנית יהיה שכרה לעה"ב. ואומר, תמות אותה נפש הבהמית שהיתה דבקה עם פלשתים.