תוכן

יד. ואני חושב שאינו כדאי למי שהוא לחלוק עלי, על הצורה הזו שנתתי להמשפט, מתוך שדברי המשפט אחת הם, כי מהו החילוק אם אומרים אשר המשגיח נקרא טבע, דהיינו חסר דעה וחסר תכלית, או לומר אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו. כי סוף סוף כולנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע, וכולנו מודים שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש אשר יענישהו הטבע, ואסור למי שהוא לרחם עליו. הרי שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו רק בהמוטיב (-גורם, סיבה), שלדעתם המוטיב הוא הכרחי, ולדעתי הוא מטרתי.