תוכן

האדם עובד ומתיגע לשמור את חוקי מזונות הגוף, בין מדעתו ובין שלא מדעתו, מסיבה שהשכר ועונש מגולים.
לכן אפילו שאין לאדם טעם באכילה ושתיה, למשל כשהוא חולה, מ"מ האדם מכריח עצמו לאכול ולשתות, אפילו שלא נהנה מהמזונות האלו, מטעם שאם לא יקיים החוקים האלו הוא יקבל עונש, ולא סתם עונש אלא עונש מוות.
משא"כ במזונות הנשמה, שהם תו"מ, בזמן שהאדם לא מוצא בהם טעם, אינו יכול להכריח עצמו לקיימם. אלא כנ"ל, כפי שהוא מאמין בשו"ע, בשיעור זה הוא מקיימם. אמנם השו"ע אינם מגולים להאדם, אלא מזונות הנשמה תלוים באמונה, ובשיעור האמונה. ולא תמיד האדם מסוגל ללכת באמונה. משא"כ כשהשו"ע הם בידיעה, הם דבר חזק וברור, ולא שייך לומר שיש לו עליות וירידות.