תוכן

סוציולוגיה הדתית
ראה זה פלא, כי אע"פ שחז"ל היו כולם ממעמד האומנים והפועלים, אשר כנודע בכל האומות המה עוינים זה את זה, ואין צריך לומר שמעמד הבורגנות (-מעמד הביניים שאינם עובדי כפיים) ישמעו מדעתם החפשי בחוקים של מחוקקים הפועלים. משא"כ בעזרת התורה והדת הנה חז"ל שרובם ככולם היו ממעמד הפועלים, חקקו חוקים בשביל הפועלים אשר נראים באמת כחד צדדי כלפי הבורגנות, כמו –
1) שהפועל יכול לחזור תמיד אפילו באמצע היום, ואפילו כשקבל שכרו על שנה שלימה למפרע (בבא מציעא י, א).
2) ואם בעל הבית חוזר, מחוייב לשלם להם שכרם ואפילו אינם עובדים כלל, שלא ימצאו מקום אחר. אם שכרו להשקות שדהו ועלה הנהר והשקה השדה, מכל מקום מחויב ליתן לו כל השכר (בבא מציעא פז, א).
3) אפילו קיבל תנאי מפורש עמהם שיעבדו מהשכמה עד זמן מאוחר בלילה, מכל מקום אינו מועיל, אך אינם מחויבים לעבוד יותר מכפי מנהג המדינה.
4) שומר הפירות יכול לאכול מהפירות כאות נפשו ואפילו סעודתו מרובה משכרו.
5) גם החוק 'הכל כפי המנהג של המדינה' (בבא מציעא פג, א), שהתקינו אשר אפילו תנאי מפורש לא יוכל לבטלן, כמה יפה תנאי הזה שמצדיק את השביתה הכללית מכל המדינה, גם מחייב לשמור אח"כ החוקים אשר באו לפשרה. שהרי פירושו של מנהג המדינה היינו כדרך הפועלים המשכירים את עצמם ומקבלים את רצונם של הבורגנים ותנאיהם, שזהו המנהג.
וזהו ודאי אשר אין נפקא מינה אם הפועלים עושים מנהג שלא על ידי קיבוצם, דהיינו על פי דעת רוב הפועלים הבודדים או אם מתקבצים ודנים על זה, ועוד הסברה נותנת אשר דעה הבאה מתוך הקיבוץ הוא יותר מתוקנת מדעות הבודדים, משום שמוטל עליהם האחריות אשר לא יתקלקל המסחר בחוץ ובפנים, שהמה מעונינים בזה לא פחות מהבורגנים.
6) ואם אין לו אלא כר אחד מחויב ליתנו להפועל (קידושין כ, א בתוס' ד"ה כל בשם הירושלמי).