תוכן

יג. ואם אמנם מצאנו ב' חלקים בהתורה: מבין אדם למקום, ומבין אדם לחבירו, אמנם שניהם דבר אחד הם. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש ויוצא מהם הם אחד, כי אין שום נפקא מינה להנברא אם הוא עובד בשביל חבירו או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בהנברא מלידתו, אשר כל שמזולתו, הוא כמו ריקנות ובלתי מציאות. ומשום זה, בין כך ובין כך, מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל בשלא לשמה, כמ"ש הרמב"ם וכו' וכו'.
באופן, שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, הריהו משתלם יחד באהבת ה' ובהשפעת נחת רוח לה' בלי שום הפרש, כי כל שמחוץ לגופו עצמו, דין אחד להנברא.