תוכן

יב. ולהבין זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו וניזון מתוכו, הן בחומריות והן ברוחניות.
ומן המציאות הממשית אנו למדים, שאין כלל זכות קיום להיחיד אם היה מבודד לעצמו בלי ציבור מספיק שישרתוהו ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומבינים אנו מזה, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבהחברה, הוא כמו גלגל אחד המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידותו לפי עצמו, אלא שנמשך עם תנועת כלל הגלגלים בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל לפי עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.
והנה כמו כן יש לנו להעריך מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, לא לפי טובת עצמו, אלא לפי שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד, אלא לפי הערך שמזיק את הציבור הכללי, ולא לפי ערכו עצמו האינדיוידואלי (-הפרטי).