תוכן

יא. שער החמישים

וזה סוד הכתוב (שמות לג, כג) "וראית את אחורי ופני לא יראו". כי משה רבינו השיג את סוד העיבור, כלומר, כל הבחינות שמעילא לתתא בתכלית השלימות, המכונה אחוריים של עולמות הרוחניים, ולא היה חסר לו רק להסתכל גם בהפנים, דהיינו, לראות כל העתיד עד גמרו של התיקון המכונה נ' שערי בינה. כי קומת הבינה הוא מאה שערים, שבינה מכונה בלשון המקובלים, בשם אמא, להיותה אמה של העולם כולו, שהזוכה להשיג כל מאה שערים שבה זוכה להתגלות השלימות. כי חמישים שעריהם מאחור הם סוד העיבור, דהיינו המהלך מעילא לתתא. וחמישים שעריה מלפנים, הם דרך התפתחות, המחוייבת עד גמר התיקון, שאז "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את חבירו לדעת את ה', כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם' (ישעיה יא, ט; ע"פ ירמיה לא, לג).
וזהו שהתפלל משה 'הראני נא את פניך' (ע"פ שמות לג, יח), דהיינו, כל החמישים שערי בינה שמפנים. ואמר לו ה' 'וראית את אחורי', די לך שאתה רואה את כל החמישים שבאחורי בבחינת מעילא לתתא. 'ופני לא יראו', כי לא תראה את כל החמישים שמפנים, משום 'כי לא יראני האדם וחי', כלומר, בטרם שמגיע הזמן ההוא עד שיסתגלו הכלים ויתפתחו בכל שלמותם, מוכרח הוא להמית על ידי הראיה הזאת, כי הכלים לא יוכלו לקבל האור הגדול הזה ויתבטלו. וז"ש (ראש השנה כא, ב) "נון שערי בינה נמסרו למשה חסר אחת".
אולם ברוחניות אין נוהג חסרון, אלא או כולו או לא כלום, כעניין 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו' (נדרים כז, א). אולם לעת קץ, שיתגדלו מדת הכלים ויתפתחו בשיעורם הרצוי, אז יהיו ראויים להשגת שער הנו"ן (גם תדע אשר יש ב' מיני השגות, נבואה וחכמה. ומצד החכמה השיג משה כמו כל החכמים, אלא מצד הנבואה לא היה יכול להשיג. ועל דבר זה אמרו ז"ל 'חכם עדיף מנביא' (בבא בתרא יב, א), וכן אמרו (עי' ראש השנה כא, ב) ששלמה השיג שער הנו"ן).