תוכן

יא. עתה מצאנו פתח עינים להסתכל בדבר תכלית הבריאה של "ולדבקה בו" (דברים יא, כב) בפרצופו האמיתי, שכל ענין הרוממות והדביקות הזה המובטחת לנו ע"י מעשה ידינו בתורה ומצוות, אינו לא פחות ולא יותר, אלא דבר השוואת הענפים לשורשם ית', אשר כל הנעימות והעידון וכל נשגב, נעשה כאן דבר נמשך טבעי מאליו, כמו שנתבאר לעיל, שענין התענוג אינו אלא רק השוואת הצורה ליוצרה, ובהיותנו משתוים בעינינו לכל מנהג הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים, וכל ענין שיארע לידנו מהענינים שאינם בנמצא בשורשנו, הרי נעשה מושג זה לבלי לסבול ולגועל נפש או למכאובים ממשיים, כפי אשר יתחייב מהמושג ההוא. ונמצא מאליו אשר כל תקותנו תלויה ועומדת בשיעור השוואת צורתנו לשורשנו ית' וית'.