כתוב בספר קדושת לוי פרשת בא בשם המדרש וזה לשונו באמצע
דיבור: "שהנה כל מכה שימש חודש אחד, ובחצי ניסן היה מכות בכורות, ומכת ארבה
היה בתחילה בחצי שבט שלושים יום קודם לפורים". עכ"ל.
ולפי"ז מכת חשך היה בט"ו אדר. ושם נאמר (שמות
י, כב)
"ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים וכו' ולכל בני ישראל היה אור במושבתם".
וכן בפורים "ליהודים היתה אורה ושמחה וכו'" (אסתר ח, טז). וכן
בט"ו בשבט היה מכת ארבה, בו נאמר (שמות י, ה) "ואכל
את כל העץ הצומח לכם וכו'", ומכאן רמז לבית הלל הסוברים שבחמשה עשר בשבט ראש
השנה לאילן (ראש השנה ב, א). ולכן ראשי תבות
'שבט' – שמרם ברכם טהרם. וקל
להבין.