תוכן

יש לפרש בענין המלאכים, שאמרו תנה הודך על השמים [למנצח על הגיתית]. ולכאורה יש לשאול, וכי התורה הוא דבר גשמי, אם נותנין אותה למטה, לא יכולה להיות גם למעלה, הלא התורה היתה צריכה להתחלק בין לבני אדם ובין למלאכים?
ויש לומר, שטענת המלאכים היתה, שהתורה צריכים לתת לאנשים, שהמה בבחינת מלאכים. וזה פרוש תנה הודך על השמים, היינו למי שכל רצונו הוא אך לשם שמים, אבל בזמן שהאדם הוא על הארץ, היינו שרצונו וחשקו הוא לארציות, איזה שייכות יש להם לתורה?
ועל זה השיב להם, כלום יש בכם יצר הרע וכו'? שפירושו, כמו שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין. אבל בזמן שעם ישראל יהיה בבחינת מלאכים, אין להם צורך לתורה.
נמצא לפי זה, שעיקר צורך התורה הוא כדי להחזירו למוטב, היינו שהתורה ומצוות הם בכדי להחזירם למוטב. וזה דוקא בזמן שיש להם רע, אז הם נצרכים לתורה ומצוות, היינו שהתורה ומצוות הם בבחינת סגולה.
ורק לאחר כך, כשיזכו לבא לבחינת הצירוף, אזי הם נקראים בבחינת ישראל, שאז התורה היא בחינת עצם. ואז אורייתא וקב"ה וישראל חד איהו. היינו לאחר התשובה, אז נקרא ישראל, משום שאז הוא מקבל התורה, שהוא אחד עם הקב"ה, שהתורה נקראת אז בבחינת שמות של הקב"ה. וממילא התורה וקב"ה חד איהו עם ישראל, שרק אז נקרא בחינת ישראל, בזמן שהאורייתא וקב"ה חד איהו עם ישראל.