תוכן

אוכלים בכדי שיהיה כח לעבודה, ועובדים בכדי שיהיה מה לאכול, אוכלים שיהיה כח לעבוד, וחוזר חלילה.
וי"ל מה הוא העיקר ומה הטפל. זה פשוט, אם שואלים את האדם על מה משתיהן אתה רוצה לוותר, היינו רוצים לתת לך דבר אחד משתיהן, ולא שאתה כורך אחד בהשני. בודאי שיגיד שהוא מוותר על העבודה ולא על אכילה, כי באכילה שהוא מוצא טעם טוב, משא"כ בעבודה הוא מרגיש טעם רע. לכן אם יש ביכולתו לוותר על פעולה אחת, היה מוותר על עבודה והיה בוחר באכילה.
ויש לפעמים אנשים שאין להם טעם באכילה וכל מה שאוכלים הוא מטעם הכרח, אחרת לא היה להם קיום לגוף ולא יוכלו לעבוד. ובשביל מה הם צריכים לעבוד, היות שיש להם סיפוק בעבודה, בעבודה הם מרגישים טעם שרואים שעושים משהו. משא"כ באכילה אין להם טעם. וזהו מסיבת מחלה או מחמת זקנה, כמשרז"ל ולא בסבא טעמא.
כמו"כ בעבודת ה' אכילה נקרא תורה. ויש שאוכלים בכדי שיהיה להם אח"כ כח לעבוד, ועובדים בכדי שיוכלו לאכול. היינו שיטעמו טעם בהתורה. ואם הם רואים שעוד אין להם הבנה בהתורה, אז הם צריכים ללמוד תורה בתור סגולה. היינו ע"י כח התורה שיהי' להם כח לעבוד, כי המאור שבה מחזירו למוטב. נמצא שהוא אוכל מן התורה בכדי שיהיה לו כח לעבוד.
לפי"ז אח"כ עובד בכדי שיזכה לאכילה, היינו להבין את התורה בבחינת טעמי תורה. ואם עדיין לא מוצא בה טעם, אז הוא לומד תורה בכדי שיוכל לעבוד. נמצא שהתורה היא רק אמצעי שיוכל לעבוד, ואילו עבודה היא עיקר. ויש לפעמים שהתורה היא עצם, היינו כשזוכה לטעמי התורה.