טעמים
והנה בניגון של הטעמים יש שני עיקרים כוללים, כי יש טעמים המורים קיום ונתינה או שמורים על שלילה והפסק נתינה. והנה...השם רקיע יורה על אותם הטעמים המורים התפשטות ונתינה, דהיינו שאומר המשפט בניגון של ניחותא... דהיינו דאזלי בנגונא של התפשטות להמקבל...והשם מצדיקי הרבים יורה על אותן נגינות של טעמים המורות שלילה והפסק השפע, שמפסיק התפשטות השפע אל המקבלים. דהיינו כהאומר בניגון של תמיהא...ונמצא שאלו הטעמים פסקי למסעיהן של הנקודות ואותיות, כי מפסיקין להן שפען וחיותן, וע"כ יש בדרך כלל ב' בחינות של טעמים: הא' נקראת אתפשטותא דנגונא, שהוראתה נתינה והתפשטות השפע, ונקראת בשם זהר הרקיע. והב' נקראת פסוקי דטעמי, שהוראתן הפסק השפע ושלילה, ונק' בשם מצדיקי הרבים...ואומר. שגם אלו הפסוקי דטעמי מוכרחים כמו האתפשטותא דנגונא, כי ע"י הפסוקי דטעמי נשמעות המלות, כדמיון הפסיק והמקף שבטעמים, שנותנים אותם בין מלה למלה, שזולתם חיו המלות מעורבבות ולא היו מובנות.