תוכן

ד) גם במה שנתבאר, יובן מ"ש בספר התקונין, כי האצילות רובו טוב, ומעוטו רע, ואפילו המיעוט ההוא, איננו מעורב עם הטוב. והבריאה, חציו טוב וחציו רע, אמנם אינם מעורבים. והיצירה, חציה טוב וחציה רע, וגם הם מעורבים. והעשיה, רובה רע, ומעוטה טוב, וגם שהם מעורבים. וטעם הדבר הוא, במה שהודעתיך, כי אין אחיזת הקליפות בג' ראשונות כלל, אלא בז' תחתונות. ולכן עולם האצילות, שבכל ג' פרצופין הראשונים נתקנו ונשלמו, ולכן הרע שבאצילות הוא מועט, וגם שאינו מתערב. אבל בבריאה, שאריך ואבא אין פרצופיהן שלימים, לכן הרע והטוב הם חלקים שוים. אבל כיון שאימא יש לה פרצוף שלם, לכך אין הרע שבבריאה, מתערב עם הטוב, ואין לרע אחיזה כלל בבריאה. אבל ביצירה, שגם אימא שבה אין פרצופה שלם, לכן מלבד שהטוב והרע הם חלקים שוים, עוד היא גרועה, כי הרע מתערב עם הטוב, ויש לרע אחיזה ושליטה בטוב דיצירה. ובעשיה, שכל הה' פרצופים אין להם פרצוף גדול יותר מבחי' ג' כלילן בג', ולא עוד, אלא שאבא שיש בעשיה, אינו רק נקודה א' בלבד, לכן הרע שבעשיה רב מן הטוב, וגם שהם מעורבים, ויש אחיזה אל הרע בטוב אשר בעשיה.