תוכן

ר' מתיא ן' חרש אומר, הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים.
א) ונחזור לענין, כי נקודה זאת היתה תחילה זנב לאריות, בסוף של האצילות כי חוה זנב לאריות היתה, כלומר זנב לאה, ואח״כ ירדה ומעטה את עצמה, והיתה ראש לשועלים, ראש הבריאה ממש. וכן ממש היה בכל העולמות, כי נקודת המלכות דיצירה, ירדה בראש העשיה. וכן דבריאה, בראש היצירה. וכן ג״כ היה באצילות כנ״ל, בסוד כלם בחכמה עשית. כי אור דא״ס, נתלבש בחכמה העליונה שלמעלה מאצילות, וירדה אותה חכמה עצומה, ושברה את המסך שע״ג האצילות, וירדה מציאות עצמה, ונתלבשה באצילות, וע״י מקבל האצילות אור הא׳׳ס, וז׳׳ס כלם בחכמה עשית, הנזכר בעולם האצילות כנ״ל.