תוכן

י' טבת תרפ"ח גבעת שאול
צריכים להזהר בכל דבר שהגוף נהנה, שיצטער על זה, מטעם שעל ידי הקבלה הוא נעשה מרוחק מה', היות שה' הוא המשפיע, ואם הוא יהיה עכשיו מקבל, על ידי זה באים להופכיות הצורה, ושנוי צורה ברוחניות הוא התרחקות, וממילא אין לו דביקות בה'. וז"ע "ולדבקה בו". ועל ידי הצער שירגיש בעת קבלת ההנאה, אז הצער מבטל את התענוג.
בדומה כשיש למישהו שחין בראשו, והוא מוכרח לגרד את ראשו, ומקבל תענוג מזה. ויחד עם זה הוא יודע שעל ידי זה יתוסף לו השחין, והמכה שלו תתפשט ולא יוכל להתרפא. נמצא שבעת התענוג אין לו שום הנאה אמיתית, אף על פי שלא יכול להבטל, מלקבל את התענוג של הגירוד. כמו"כ הוא צריך לראות כשיש לו תענוג מאיזה דבר, שימשיך על התענוג בחינת לווי של צער, בזה שהוא נעשה עכשיו מרוחק מה' יתברך, עד כדי כך שירגיש שאין התענוג כדאי בערך ההפסד שיקבל אחר כך מהתענוג הזה. וזוהי עבודה של "ליבא".