תוכן

ח. ולאידך גיסא, אם נניח אשר אין חירות להרצון, וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצונים המכריחים אותה לפעול כן, דהיינו, שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה, באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם, כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני עושה משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים עמי בעל כרחי ושלא מדעת. אם כן נמצא לפי זה חלף לו השכר ועונש, אשר מוזר הדבר בתכלית, לא לבד אל הדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה אלינו. אלא הדבר מוזר עוד ביותר למאמיני הטבע, אשר לפי האמור, כל אחד מסור במוסרות הטבע העוור, שאין לו לא דעת ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העוור, המוליך אותנו שולל. מי יודע להיכן?