תוכן

זוהר חקת ג' אות ח' וההוא נעל אוקים וכו' וע"ד כל מה דיהיב מיתא לבר נש בחלמא טב, נטיל מאני' מן ביתא ביש כגון סנדליה, מ"ט בגין דאעבר רגלי'.
ויש לפרש שמת פירושו הרל"ק. כל הכוחות שהוא נותן לעבודה, היינו להקדושה, הוא משום שהרל"ק נותן כח להשפיע. משא"כ אם הרל"ק לוקח, זהו ביש. משום שאין יותר מב' רשויות, או רשות של השפעה, או רשות של קבלה. קבלה נק' מיתה, והשפעה נק' חיים, משום שעי"ז מתדבקים בחיי החיים. לכן אם המת לוקח, היינו שלוקח כוחות מרשות של השפעה, ומעבירו לרשות של הס"א. ומה שמדייק דוקא נעל, משום שנעל מלשון מנעול, היינו מקום שצריך להיות נעול בפני השכל החיצוני. אלא שצריך להיות בבחי' אמונה למעלה מהדעת. והמת לוקח את הנעל הזו ורוצה שתהי' פתוחה, בכדי שהשכל יכנס שמה, ויחקור את חקירותיו.
וז"ע שהנעל באה דוקא על הרגלים, שענין רגלים הוא מלשון מרגלים. ובמקום הזה, היינו בהשגחת השי"ת, צריכין ללכת בחי' אמונה למעלה מהדעת. היינו שצריך לעשות מנעל לרגלו, שיהי' אסור להכנס עם השכל. ואם הרל"ק, הנק' מת, לוקח את זה, נמצא שנכנס ברשות של הס"א. וזהו במופלא ממך אל תדרוש, ורק באופן הזה מתדבקין בחיי החיים.
אות ט', ודא כד מיתא נטיל לון, אבל בזמנא דחייא שליף מסאניה ויהיב לבר נש אחרא בגין לקיימא קיים, קא עביד בגזירה דלעילא. פירוש, אם האדם שולף את מנעלו ורוצה לידע ולהבין בשכלו, לא משום שרוצה ללכת בדרכי השכל החיצוני, אלא בכדי לראות את ההשגחה, איך שהיא נסתרת ממנו, ושהוא מלא סתירות להשכל החיצוני. והוא עושה זה בכדי לקיימא קיים, היינו שהאמונה שלו תהי' בר קיימא. ואז יוכל לעשות הכל בגזירה דלעילא, היינו שיוכל לקיים את התורה והמצוות בבחי' חוקה, שהיא גזירה גזרתי ואין להרהר אחרי', ולהבין בדרכי השכל. אלא שיקבל הכל בבחי' אמונה למעלה מהדעת, היינו שיבין שהאמונה היא בסתירה להדעת.
ואם אין לו דעת שיבין אחרת, אין זה נק' נגד הדעת, אלא שגם זה נק' בתוך הדעת. ומשא"כ בזמן שהוא מסיר את המנעל ומרגל שם לראות מה שהשכל יכול לומר על מקומות כאלה, היינו במקומות שהשכל מחייב אחרת מכפי שהאמונה אומרת, נמצא אז שהאמונה שורה על נגד הדעת. ורק זה נק' אמונה פשוטה, שרק אמונה פשוטה מחייבת אותו להיות עובד ה', ולא השכל. נמצא שמה ששלף את נעלו הוא רק בכדי לקיימא קיים של האמונה, ושיהא בטוח אצלו שכל עבודתו היא רק מטעם דקא עביד בגזירה דלעילא, הנק' חקה, זהו להיפו וזה מביא לו חיים נצחיים.