חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

חסרון ושלימות

תוכן

כל הנתינות הניתנין מהבורא נקראים טבעיים ואין בהם שלימות, כי סוד שלימות הוא תענוג ושעשועים השורה אחר החסרונות מדה במדה, והבן.

ובעולם הזה לא יצויר כלל תענוג תמידי, כי בדרך הטבע אינם באים בבת אחת[1] וכל מלכות אינה נוגעת בחברתה. אבל מסר זה לעבודת הנשמות, דהיינו, שנתן להם ענין חסרון, ולימד אותם שאף על פי שיהיה בכחם להשלים אותו החסרון, מכל מקום לא ישלימו אותו. אך השי"ת ירצה ברצונו הפשוט להשלימו וישפיע בהם השפע ממין זה, והנשמות מתאמצים שלא יעבורו ויתקלקל הגבול, ובדרך זה המה באים בבת אחת תמיד, ר"ל (-רצוני לומר) השלימות לא יקלקל צורת החסרון, והחסרון ממשיך אל תוכו תמיד את השלימות, וזה המצאה נפלאה מחכמתו יתברך.

משל: אשר האוכל מעדנים יתענג מאוד, אבל סופו להשלים חסרון וצער הרעבון, ונפסק תענוגו באמצע, כי השביעה הפסיקתו בדרך, ודו"ק. אבל בסוד הנ"ל, דומה כמו שמסר הקב"ה לנשמות סגולה נפלאה, אשר בהשתמשם באותה הסגולה לא ישבעו באופן זה שלא יוכלו לאכול יותר, אלא אוכלים ושבעים תמיד, וזה סוד 'ישבעו ויתענגו מטובך' (מתוך תפילת העמידה בשבת). והבן[2].


[1] החסרון והשלימות.

[2] בהקדמת ספר הזוהר (בספר זה - מאמר קסט), וכן במאמרים ב' וג', מבאר ששביעה ותענוג יחד יתכנו רק כאשר עוסקים בכלים דהשפעה. ועי' עוד בענין שביעה המכבה לתענוג במאמר ב' ובהערה שם.