תוכן

שמעתי כ"ט סיון תש"ג ירושלים
יש בחי' הבל קול ודיבור. הבל נק' אור חוזר בחי' מסך, בחי' הגבלה. וכל זמן שלא נתקבץ לשיעור לבחינת "שלא ישוב לכסלה עוד", נק' הבל. וכשנתמלא לשיעור שלם, נקרא בחי' קול. שהוא סוד האזהרה, שלא לעבור על חוקי התורה, דתיכף שעובר, אזי הוא "פסיק טעמא". לכן כיון שיודע שאם יעבור אזי הוא 'פסיק', לכן הוא שומר את ההגבלה. אזי הוא בא לידי דיבור, שהוא סוד מלכות, שאז יכול להיות זווג קוב"ה ושכינתיה, שגם הארת חכמה נמשכת למטה.
ופירוש הענין דיש ב' מדרגות: א) בחינת השפעה בלי קבלה כלל. ב) קבלה בעל מנת להשפיע. וכיון שהוא רואה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע, אם כן למה לו העבדות להשפיע לגמרי?, שהוא שמזה נצמח יותר נחת רוח.
אזי תיכף הוא בא לידי "פסיק טעמא", ואז אין לו כלום. שאור דחסדים הוא המלבוש לאור החכמה. ואז תיכף הוא בא לידי הקרח הנורא, שיסוד דאבא הנקרא צר ואריך, נקרא קרח, זאת אומרת שאף על פי שיש הכל, מכל מקום אין התפשטות. ויסוד דאמא נקרא נורא, ששם הוא בחי' קצר ורחב, ששם יש לו סתימה על החכמה, וזה נקרא נורא. הה שאין כן, באבא יש חכמה, מכל מקום אין התפשטות לכן נקרא קרח.